אומרים ש"כשהתותחים רועמים המוזות שותקות…"
ובכן, במקרה שלנו זה היה נכון חלקית בלבד… התותחים אכן רעמו אבל הסטודנטים והסטודנטיות שלנו עבדו, יצרו, שינו ושיפרו – בדיוק כמו שתהליך אופטימלי של ניהול אימפקט צריך להיות.
אז מה היה לנו?
- שני פרויקטים של מדידת אימפקט בהקשר של מעורבות בשמירת טבע ושמירה על שטחים פתוחים, על ידי מטיילים וקהילה בהובלת החברה להגנת הטבע.
- מדידת השפעת פרויקט בהובלת עמותת "עלם", עם ילדי מפונים בצפון ופרויקט צמצום טביעת הרגל הפחמנית.
- עידוד אקטיביזם סביבתי של פרויקט תגלית.
וחוץ מזה גם מיפינו סיכונים בעזרת המסע הארוך של איה הביתה מגאנה – באוויר, בים וביבשה – שארך לא פחות מ-27 שעות (!) במקום טיסה של שעה וחצי.
הקורס הזה לימד אותנו פעם נוספת על מהו באמת חוסן המשלב גמישות, יצירתיות, סקרנות וסולידריות; על כוחה של למידה משותפת, על חשיבותן של שאלות קשות ולא נוחות ועל האומץ לשנות.
תודה גדולה לסטודנטיות והסטודנטים – הייתם המוזה שלנו בימים הקשים האלה.
תודה לאיה נבון, לדניאלה שידלובסקי ולרוני בירמן שצועדות איתנו לאורך הדרך. תודה לדניאל שניהלה את המסע הזה ביד רמה ולסהר שאירחה אותנו בלב פתוח ובנפש חפצה.
מתרגשות מאוד כבר לקראת המחזור הבא.
פרטים לגביו אפשר למצוא באתר שלנו.
