מבט מערכתי על הפשיעה והאלימות בחברה הערבית

מאת: מעיין אגמון

בחודשים האחרונים, אנחנו במרכז קיימא באוניברסיטת חיפה, בשיתוף קהילת Awtaad למיגור הפשיעה בחברה הערבית ו-HasoubLabs שותפים בהובלת תוכנית האצה ייחודית לפיתוח יוזמות אימפקט להתמודדות עם הפשיעה והאלימות. במסגרת התוכנית, המשתתפים והמשתתפות רוכשים כלים למיפוי מערכתי של הבעיה, הגדרת תוצאות, בניית תיאוריית שינוי ופיתוח פתרונות ישימים ומבוססי ראיות.

שתי הכתבות הבאות משקפות חלק ממה שלמדנו בתהליך. הן מבקשות להדגים כיצד ניתוח מערכתי חושף שכבות שלרוב נותרות מחוץ לשיח הציבורי. הכתבה הראשונה נותנת מקום לקולות העולים מהשטח ובוחנת את ההשלכות הבריאותיות של החיים בסביבה אלימה כפי שתוארו לאחרונה במחקרים אקדמיים. הכתבה השנייה בוחנת את הממד הכלכלי של התופעה ומדגימה כיצד חוב כרוני, הדרה פיננסית וחסמים מוסדיים יוצרים ואקום אליו נכנסים ארגוני פשיעה.

איך נראית פשיעה? ואיך היא קשורה לבריאות של כולנו?

הדרך הטובה ביותר להתחיל מיפוי מערכתי היא להקשיב לקולות העולים מהשטח. לדבר עם האנשים שחווים את התופעה על בשרם. להבין כיצד היא מוטמעת בגופם ובחוויית חייהם היומיומית. לזהות כיצד המספרים הגדולים מתורגמים להתמודדויות מצטברות, לחוויות הקטנות המרכיבות את מרקם החיים.

כשמקשיבים לקולות, מבינים את תחושת המלכוד הסוגרת על ערבי ישראל ומקיפה אותם בכל מרחבי חייהם. כך למשל כל פעם שפותחים את הוואטסאפ, סיפר לנו סמיר, יש סיכוי שתקבלו הודעה כזו: ״שלום סמיר, אנחנו יודעים שאתה עובד בתנועת הנוער ומרוויח משכורת לא רעה. אנא העבר עד יום ראשון 50,000 ש״ח (כתוב בדיוק לאן). אנו גם יודעים שבנך מחמוד לומד בכתה ד׳ וכדאי שלא יפגוש אותנו.״ שאלנו את סמיר מה הוא עשה? נקודת המוצא של סמיר היתה, שהוא בכל מקרה יצטרך לשלם סכום לא מבוטל, השאלה היא רק כמה? סמיר פנה באמצעות קשרים לכנופיית עבריינים ״מתחרה״ ואלו הורידו את הסכום ל- 20,000 ש״ח תמורת הגנה לו ולמשפחתו. בדומה לסמיר, סמיה נאלצה לקחת הלוואה של חמש מאות אלף ש״ח כי למשפחתה חלקת אדמה השווה סכום דומה. סמיה פנתה לבנק לבקשת הלוואה, וכשהפקידה שאלה לשם מה, סמיה ענתה ״פרוטקשיין״ והפקידה ענתה ״אכתוב הלוואה לבן משפחה״, נרמול מוחלטת של התופעה. סמיה הוציאה סכום עצום, שלא התכוונה להוציא וכעת היא ואחיה עמלים להשיב את חובם לבנק במקום להפנות את משאביהם לטיפוח ילדיהם ולאפשר להם עתיד טוב יותר.

התבוננות במרחב הציבורי מגלה במקומות רבים, חבורות נערים הלבושים שחור וחובשים כובעי קסקט המסמלים הערצה לעבריינים. באפליקציית הטיק טוק, ניתן לראות אינספור פרסומות גלויות וסמויות להתעשרות מהירה המובטחת למי שיבחר בעולם הפשע. קיים גם מחירון לפושע המתחיל המתקדם בהתאם לסוגי העבירות. באקלים כזה, נשאלת השאלה מה מנת חלקו של מי שבחר להיות אזרח נורמטיבי?  התשובה המהירה והאינטואיטיבית היא – פחד לצאת מהבית וחשיפה לגילויי אלימות מכל עבר. כשהקשבנו לעומק, שמענו תיאורים כמו ״ראינו את השכן שלנו נרצח ממש מול עיננו״ או ״בדרך לבית הספר הילדים ראו גופת נהג משאית״. כששאלנו כיצד מתמודדים עם אירועים אלו בבתי הספר נאמר לנו שהמורות מפחדות כי יתכן שאחד ההורים של ילדי הכתה הוא העבריין. כמו כן, תיאורים על אנשי חינוך הסופגים איומים מילדים, הם דברים שבשגרה.  הפחד שורה בכל מקום ואיתו תחושת חוסר האונים המתמשכת  – אין מי שיגן עלינו, אין למי לפנות ״המשטרה לא עושה שום דבר״ ולראיה יותר מ- 90 אחוז ממקרי הרצח לא מפוענחים. הפקרה מוחלטת, בדידות, חשדנות וייאוש.

כשחוקרים את תופעת הפשיעה לעומק, ניכרים גורמי שורש רבים אך מעבר לניתוח האינטלקטואלי, עולה חווית חיים של קיום בתוך מבוך, שדרך היציאה ממנו אינה ברורה. כנופיות פשע השתלטו על כל מרחבי החיים, החל מאיסוף הזבל בישוב וכלה בתכנית הגפ״ן של משרד החינוך. קיים קושי מבני לקבל הלוואות במידת הצורך, והפניה לשוק האפור זמינה מתמיד. צעירים רבים מוצאים עצמם לכודים במעגל חוב עם ריביות בלתי אפשריות כשהמוצא היחיד העומד לרשותם הינו הצטרפות למעגל הפשע וסגירת החוב ב״קלות״. במקביל, קיים קושי עמוק להשתלב בחברה הישראלית במיוחד מאז השבעה באוקטובר. מאתגר למצוא תעסוקה ראויה, להשתלב במסגרת לימודים ולמצוא פתרונות דיור ראויים, כמעט בלתי אפשרי לבנות באופן חוקי. בפועל,  אפשרויות ההתפתחות מוגבלות ותמונת העתיד קודרת. לאחרונה, שיתף אותנו בחור נורמטיבי לחלוטין במחשבותיו בנוגע לעתיד בנו  ״אני לא יודע מה אני מאחל לבן שלי. על פניו, אני מגדל אותו להיות אדם טוב, אבל בתוך תוכי אני חושב שאם יהיה עבריין, חייו יהיו קלים יותר״.

לחיים בסביבה אלימה משמעויות רבות. דוגמא אחת היא ההשפעה הישירה שנמצאה לחשיפה לאלימות ברמות שונות על מדדי בריאות בגיל ביניים. ספציפית, במחקר שערך ד״ר חליל איכתילאת נמצא כי אנשים ובעיקר נשים שנחשפו לאלימות ברמות שונות, לעיתים רק מסיפור של מכר/ה, סבלו מעקה פסיכולוגית המביאה בתורה להזדקנות מואצת. כמו כן, נמצאו הבדלים בין הרכב חיידקי  המיקרוביום, בין אנשים שנחשפו לרמות שונות של אלימות. הרכב חיידקי המעי מעיד על מצב בריאות ובמקרה הנוכחי, על בריאות ירודה בקרב אנשים בגילאי ביניים (45-60) שנחשפים לאלימות ופשיעה בחברה הערבית בישראל. בפעם הבאה כשאתם שומעים על עוד רצח בחברה הערבית, תזכרו שלמעשה הנתעב הזה השפעות רחבות על מעגלים רבים, ועצם החשיפה לאירועים כאלה פוגעת בבריאות של כולנו.

מקורות

Iktilat, K., Isacson, M., Tzemah-Shahar, R., & Agmon, M. (2024). The link between exposure to violence and psychological distress among middle-aged Muslims in Israel: the role of gender. Frontiers in public health, 12, 1382053.

Iktilat, K., Levin, G., Isacson, M., Turjeman, S., Tzemah-Shahar, R., Gamliel, G., … & Agmon, M. (2026). Integrating gut microbiota and violence exposure metrics to classify psychological distress in middle-aged adults. Communications Medicine.

Iktilat, K., & Agmon, M. (2023). The link between  violence exposure and biological aging in mid-life Muslimsin Israel. Innovation in Aging, 7(Suppl 1), 275