לקראת מו"פ חברתי מקצועי: המשגה, ייחודיות וניתוח השוואתי מול מו"פ עסקי

מאת: פז רונן

מחקר ופיתוח (מו"פ – R&D – Research & Development) מזוהה היסטורית עם עולמות התעשייה והטכנולוגיה, שבהם הוא משמש מנוע לצמיחה כלכלית ולפריצות דרך מסחריות (Goulet-Langlois et al., 2021; McGill University, 2020). בשני העשורים האחרונים החלו גם ארגונים אזרחיים, פילנתרופיים וציבוריים לאמץ תהליכים של מחקר ופיתוח לאופן הפעולה שלהם, במטרה לקדם פתרונות חדשניים לבעיות חברתיות מורכבות המאופיינות בחוסר יציבות ובאי-ודאות (Goulet-Langlois et al., 2021; Mulgan, 2007; OECD, 2025). כאשר המו"פ מבוצע על-ידי ארגון חברתי, למען מטרה חברתית ו/או נעשה תוך עירוב של הקבוצות החברתיות המושפעות ממנו, ניתן לכנותו מו"פ חברתי (ברוך ואחרות, 2022).

שלוש גישות לחיבור בין ידע לפעולה: ניתוח תהליכים השוואתי

כדי להבין את תרומתו של המו"פ החברתי, יש להבחין בינו לבין שתי גישות מסורתיות הרווחות בשדה החברתי: מחקר חברתי יישומי ופרקטיקה של שירותים חברתיים. מחקרם של Goulet-Langlois ועמיתיה (2021) מציע הבחנה שיטתית בין שלושת התהליכים הללו, המבוססת על האופן שבו כל גישה קושרת, או מפרידה, בין מחקר לפעולה:

א.    מחקר חברתי יישומי מתמקד בקוטב המחקר והלמידה (Think) (ברוך ואחרות, 2022). הוא מבוצע לרוב על-ידי אקדמיה או על-ידי מכוני מחקר (McGill University, 2020). מטרתו היא הגדלת הידע הקיים והבנת הבעיה, ללא נטילת אחריות על פיתוח פתרונות ישימים עבור אנשי המקצוע בשטח (Goulet-Langlois et al., 2021). לרוב התוצר מסתכם בהמלצות מדיניות.

ב. פרקטיקה של שירותים חברתיים מתמקדת בקוטב העשייה והיישום בשטח (Do) (ברוך ואחרות, 2022). היא מאפיינת את אופן הפעולה השגרתי של ארגוני שטח הנותנים מענה לצרכים חברתיים. למרות שפרקטיקה זו יכולה להתבסס לעיתים על ראיות מחקריות שנאספו לפני תחילת היישום, לא מתקיים בה תהליך מחקר שיטתי ופורמלי המובנה בתוך צוות הפיתוח עצמו, וההתאמות בשטח נעשות לרוב באופן אינטואיטיבי, ללא תיעוד וללא תהליך מחקרי סדור (Goulet-Langlois et al., 2021).

ג.  מו"פ חברתי מיועד לגשר על הנתק ההיסטורי שנוצר בין מחקר תיאורטי באקדמיה לבין פרקטיקה המיושמת בארגוני השדה. הוא משלב למידה ומחקר (Think) יחד עם פיתוח ויישום השירותים בשטח (Do) לתהליך אחד המנוהל על ידי אותו צוות משולב. המחקר לא רק מייצר בסיס ראייתי, אלא הופך לחלק בלתי נפרד מהעיצוב הדינמי של הפתרון. שלב בניית אב הטיפוס הוא סימן ההיכר המובהק של המו"פ החברתי. הוא מאפשר לבחון רעיונות בפיילוט בקנה מידה קטן, ללמוד במהירות מכישלונות כשהעלויות יחסית נמוכות, ולעצב התערבויות גמישות ומותאמות-שטח לפני יישומן המלא (Goulet-Langlois et al., 2021; OECD, 2025).

שלבי הפעולה והתוצרים השונים של כל אחת מהגישות, מפורטים בשרטוט 1 להלן:

שרטוט 1 – השוואה בין התהליכים של 3 גישות לפיתוח ידע ועשייה בשדה החברתי (Goulet-Langlois et al., 2021).

מו"פ חברתי מול מו"פ עסקי

לאחר שהובהרה ייחודיותו של המו"פ החברתי ביחס לצורות אחרות של מחקר ויישום בשדה החברתי, ננסה לחדד את ההבדלים בינו לבין המו"פ העסקי והטכנולוגי הקלאסי, המקור המושגי והמתודי שממנו שאב המו"פ החברתי את השראתו הראשונית. אף על פי ששני המודלים חולקים מחויבות עקרונית לייצור ידע חדש, פתרון בעיות ופיתוח פתרונות אפקטיביים, הם פועלים תחת הגיונות שונים. חידוד ההבדלים הללו חיוני כדי למנוע העתקה פשטנית או עיוורת של פרקטיקות מסחריות אל תוך השדה החברתי-אזרחי, וכדי לבסס את המו"פ החברתי כמגרש מקצועי עצמאי העומד בפני עצמו (Goulet-Langlois et al., 2021; ברוך ואחרות, 2022). נסייג ונאמר כי החלוקה המוצעת כאן היא חלוקה דיכוטומית לצורך הבהרת ההגיונות השונים. במציאות לא פעם ההגיונות מתערבבים זה בזה וארגונים יכולים לבחור לפעול בתווך שבין עסקי לחברתי, למשל: השקעות אימפקט או שיתופי פעולה רב מגזריים, דבר שיכול לבוא לידי ביטוי גם בעיצוב תהליכי המו"פ שלהם (European Commission, 2013; Phills et al., 2008; Pol & Ville, 2009).

א.    מטרת העל, סוג הערך המיוצר ותפיסת האחריותיות

מטרת הליבה של המו"פ העסקי היא השאת רווחים, יצירת יתרון תחרותי בשוק ופיתוח מוצרים בעלי היתכנות מסחרית מובהקת (Pol & Ville, 2009; Phills et al., 2008). הערך המיוצר בו הוא בעיקרו ערך פרטי המיועד לבעלי המניות והיזמים (Phills et al., 2008). לעומת זאת, מו"פ חברתי מונע על ידי משימה חברתית ומכוון לפתרון בעיות חברתיות סבוכות (ברוך ואחרות, 2022). הערך המיוצר בו הוא ערך חברתי משותף, המצטבר לטובת הקהילה או החברה כולה, ובמיוחד לטובת אוכלוסיות מוחלשות ומודרות (OECD, 2025; Pol & Ville, 2009; Phills et al., 2008).

מאחר שלתוצרי הפיתוח יש השפעה ישירה על בני אדם ועל קהילות, על המו"פ החברתי לפעול בתפיסה של אחריותיות כפולה: הן כלפי הגורמים המממנים (פילנתרופיה וממשלה) והן כלפי קהילות היעד והמוטבים עצמם. אחריותיות זו נועדה להבטיח כי הפתרונות המפותחים אינם נגועים בהטיות מזיקות, אינם משכפלים יחסי כוח פוגעניים, ומכבדים את זכויות המוטבים. במו"פ עסקי, לעומת זאת, האחריותיות היא כמעט חד-ממדית ומכוונת בעיקר למשקיעים ולשורה התחתונה הפיננסית (ברוך ואחרות, 2022; Phills et al., 2008).

ב.     חלוקת הידע והבעלות עליו (קניין רוחני)

בסביבה העסקית התחרותית, הידע המיוצר במו"פ מוגן בקפדנות באמצעות זכויות קניין רוחני, פטנטים וסודות מסחריים כדי למנוע זליגה למתחרים ולשמר בלעדיות בשוק (Pol & Ville, 2009). במו"פ החברתי לעומת זאת, קיימת שאיפה לשתף בידע ולהפיץ את הממצאים (ברוך ואחרות, 2022). מאחר שפתרון הבעיה החברתית הוא העומד במרכז ולא הרווח הכספי, המו"פ החברתי מבוסס על שיתוף פעולה ומעודד שכפול, אימוץ והתרחבות של הפתרונות על ידי שחקנים אחרים בשדה ומהם אל המדיניות הציבורית. ידע חברתי אינו נתפס כנכס פרטי שיש להסתירו, אלא כתשתית ציבורית שיש להנגישה (ברוך ואחרות, 2022; Mulgan, 2007; Pol & Ville, 2009).

ג.      תהליך הפיתוח ומקום האוכלוסייה בתהליך

המו"פ העסקי הקלאסי נשען על מודלים לינאריים מובנים, שפותחו במחלקות לכלכלה ולעסקים, החל ממחקר בסיסי ומדעי במעבדה סגורה וסטרילית, דרך פיתוח אבטיפוס טכנולוגי ועד לשיווק והפצה בשוק (Goulet-Langlois et al., 2021; Mulgan, 2007; OECD, 2025). הצרכן או המוטב הסופי נתפס לרוב כאובייקט מחקר פסיבי או כצרכן קצה בלבד, והשפעתו על עיצוב הפתרון נעשית לרוב רק בשלבים המאוחרים של התהליך. מנגד, תהליך המו"פ החברתי הוא לא-לינארי ודינמי  (Goulet-Langlois et al., 2021; European Commission, 2013). ברוך ואחרות (2022) מכנות תהליך זה, בנייר העמדה של שיתופים ויד הנדיב, כ"מו"פ מתהווה", מכיוון שהוא מתרחש בתוך החיים עצמם ובסביבה חברתית מורכבת וכאוטית, מתפתח "תוך כדי תנועה" ומתוך העשייה שבשגרה וניזון באופן מתמשך הן מצרכי השטח המשתנים והן מתיאוריות ומגמות עולמיות. בנוסף המו"פ החברתי מבוסס על מעורבות משתפת (Bottom-up) של קהילת היעד. האוכלוסיות המושפעות מהבעיה אינן נתפסות רק כצרכניות קצה או כאובייקט מחקר פסיבי, ויש שאיפה לערב אותן באופן פעיל בכל שלבי הפיתוח, החל מהגדרת שאלות המחקר, דרך עיצוב אבות-הטיפוס, ועד לבחינתם בשטח (ברוך ואחרות, 2022;Goulet-Langlois et al., 2021; European Commission, 2013).

ד.     מודלים של מימון

מו"פ עסקי פועל לרוב בתוך מנגנוני שוק מתפקדים, שבהם לקוחות הקצה הם בעלי יכולת ורצון לשלם עבור המענה המוצע. מציאות זו מאפשרת משיכת השקעות הון-סיכון, אשראי מסחרי ורווחים חוזרים המממנים את שלבי הפיתוח הבאים. המו"פ החברתי, לעומת זאת, צומח פעמים רבות דווקא באזורים של כשלי שוק, שבהם האוכלוסייה שסובלת מהבעיה אינה מסוגלת לשלם עבור המענה, ולשוק הפרטי אין תמריץ כלכלי להשקיע בפיתוח פתרונות (Pol & Ville, 2009; Phills et al., 2008). במקרים אלו, המו"פ החברתי אינו יכול להסתמך על מנגנוני שוק רגילים והוא מתמודד עם קשיי מימון מבניים. הדבר מחייב יצירת מודלים פיננסיים היברידיים מורכבים המשלבים פילנתרופיה פרטית, תקציבי מדינה, ולעיתים הכנסות עצמיות מפעילות מסחרית משנית של ארגונים חברתיים (ברוך ואחרות, 2022 ;OECD, 2025; Phills et al., 2008).

ה.    מדדי הצלחה, הערכה וניהול סיכונים

הערכת הצלחה במו"פ עסקי מבוססת על מדדי שוק פיננסיים ברורים, קשיחים וקצרי-טווח יחסית, כגון החזר השקעה פיננסי, רווחיות, קצב צמיחה ונתח שוק (Phills et al., 2008; Pol & Ville, 2009). במו"פ חברתי, מדדים פיננסיים אלה אינם רלוונטיים להערכת ההצלחה. הצלחתו נמדדת בצמצום ממדי הבעיה החברתית לאורך זמן, ביצירת שינוי מערכתי ובשיפור באיכות החיים (ברוך ואחרות, 2022; Pol & Ville, 2009). הדבר מצריך מהמפתחים והמממנים שהייה ממושכת בתנאי אי-ודאות ואי-בהירות, ואימוץ של מודלים גמישים של למידה והערכה מעצבת, השונים לחלוטין מתרבות הפיקוח והבקרה הנוקשה המקובלת במגזר הציבורי ובחלק מגופי המימון המסורתיים (ברוך ואחרות, 2022; Goulet-Langlois et al., 2021; OECD, 2025).

להלן סיכום תמציתי של ההבדלים האמורים:

 סיכום

מחקר ופיתוח חברתי מקצועי אינו סתם "מו"פ עסקי מוסב". זהו מגרש ייחודי ומתפתח העומד בפני עצמו, המחייב מתודולוגיות, מיומנויות, תרבות ארגונית ומודלים תקציביים מותאמים (Goulet-Langlois et al., 2021; ברוך ואחרות, 2022). על מנת לפתח את שדה המו"פ החברתי המקצועי נדרשת כיום בניית תשתית תומכת הן בהיבטים של פיתוח מנגנוני מימון והן בהיבטים של פיתוח ידע מקצועי ותהליכי הכשרה לארגונים ולאנשי מקצוע (ברוך ואחרות, 2022; McGill University, 2020). יש צורך בהקמת קהילת ידע מקצועית המחברת בין ארגוני שטח, פילנתרופיה, האקדמיה ומשרדי ממשלה שתאפשר שיח פתוח, למידה הדדית מכישלונות והצלחות, פיתוח אתיקה מקצועית והנחת יסודות יציבים לפתרונות חברתיים מבוססי ראיות (ברוך ואחרות, 2022). מרכז קיימא מפתח כיום הכשרה מקצועית ייעודית בתחום המו"פ החברתי, בשיתוף קרן יד הנדיב, שנועדה לתמוך בתהליכים אלו.

מקורות

ברוך, ג', רום, מ', גלעדי, ש' ואשכנזי, נ (2022). כשמחקר ופעולה משלבים ידיים: לקראת מו"פ חברתי מקצועי. שיתופים ויד הנדיב.

European Commission. (2013). Guide to social innovation.

Goulet-Langlois, M., Nichols, N., & Pearman, J. (2021). Social R&D in four portraits: An exploratory study of the emerging field of research and development in Canada's social purpose organizations. ANSERJ, 12(2), 33-58.

McGill University. (2020). Forging the missing link: New evidence towards building capacity for a robust Social R&D ecosystem.

Mulgan, G. (2007). Social innovation: What it is, why it matters, and how it can be accelerated. The Young Foundation.

OECD. (2025). Starting, scaling and sustaining social innovation: Evidence and impact of the European social fund.

Phills, J. A., Deiglmeier, K., & Miller, D. T. (2008). Rediscovering social innovation. Stanford Social Innovation Review, 6(3), 34-43.

Pol, E., & Ville, S. (2009). Social innovation: Buzz word or enduring term? The Journal of Socio-Economics, 38(6), 878-885.