מאת מיכל אבידר, סטודנית בקורס מיפוי מערכתי של קיימא, מפתחת תוכנה וסטודנטית לתואר שני במדעי המח
ראיון עם עידן מרקוביץ, מנהל תוכניות בחירום
מקור תמונה: ישראייד, צלם: Thoko Chikondi
כיצד מתמודדת חברה כאשר כל המערכות המקיפות אותה קורסות? כאשר התשתית הבסיסית עליה נשען תפקודנו ברמה הלאומית מתפרקת? עד לפני כשנה וחצי, היה קשה לדמיין מציאות כזו, שקודם נתפסה כשייכת לעולם רחוק ובלתי מוכר. היום, ההבנה אודות הכאוס שנוצר בעקבות אירוע חירום פתאומי, המשתק את השגרה ופוגע בתפקוד, מוחשית וברורה. ראינו מקרוב את הנחיצות החיונית של ארגונים והתארגנויות ספונטניות שפעלו מחוץ למסגרות הממוסדות, אשר סיפקו מענה כאשר "המערכת" הרשמית נותרה משותקת.
אז דמיינו לרגע תרחיש שבו גם אספקת החשמל קורסת, מערכות המים נפגעות ובתי החולים מושבתים. דמיינו מצב שבו מערכות הביוב גולשות ומציפות את הרחובות. מצב שבו הדרכים ששימשו אותנו להעביר משלוחי ציוד חיוני, הרוסות גם הן. אירועים שחווינו אפשרו לנו להתבונן מזווית חדשה על מצבי חירום ולהבין את הפגיעות הטמונה במערכות שלכאורה מובנות מאליהן. דרך חווית השבעה באוקטובר, למדנו להעריך את תפקידם החיוני של ארגוני סיוע הומניטרי הפועלים בזירות משבר ברחבי העולם – אלה שפועלים ביעילות כשהמציאות מתערערת. ארגונים כמו ישראייד.
עמותת ישראייד (ISRAAID) היא ארגון סיוע הומניטרי המתמחה בתמיכה בקהילות במצבי משבר ברחבי העולם. הארגון מספק מענה מיידי למצבי חירום לצד קידום תהליכי פיתוח קהילתי ארוכי טווח. ישראייד הוא ארגון הסיוע ההומניטרי הישראלי הגדול ביותר, עם נוכחות מבצעית בעשר מדינות וצוות בינלאומי המונה כ- 400 עובדים ממגוון רחב של מדינות. לשיחה על מהות החירום ההומניטרי נפגשנו עם עידן מרקוביץ ממחלקת פרויקטים בחירום של הארגון.
בישראייד, המונח "חירום הומניטרי" מתייחס למצב שבו מתרחשת קריסה מערכתית רב-ממדית – מצב שבו מערכות תשתית חיוניות כמו אספקת מים, חשמל, שירותים סוציאליים ומערכות חינוך קורסות במקביל, ונוצר מחסור במזון ובצרכים בסיסיים אחרים. קריסה זו יכולה להיגרם כתוצאה מאסונות טבע או מעימותים בין בני אדם. תפקידם של ארגוני הסיוע ההומניטרי הוא לגשר על הפער שנוצר בשעת משבר. ישראייד מתמחה במתן מענה בארבעה תחומים מרכזיים: סיוע פסיכוסוציאלי והגנת ילדים, מים תברואה והיגיינה(Water, Sanitation and Hygiene – WASH), בריאות הציבור וחינוך. מטרת הארגון בהתערבויות החירום היא להשיב רמת שירותים מינימלית, להקל על סבל האוכלוסייה המקומית, ולהותיר את הקהילה במצב משופר לעומת מצבה טרם ההתערבות.
"אנחנו מסתכלים על קהילות. דרך הקהילות אנחנו ממפים מנגנונים קהילתיים מתוך כוונה להשאיר אחרינו משהו שהוא יותר חזק ממה שהיה כשהגענו. (…) חלק ממודל העבודה שלנו, וחלק מהיתרון היחסי שלנו כארגון זה שאנחנו פועלים מאוד מהר. אנחנו בדרך כלל נגיע מאוד מהר לאירוע ואנחנו גם בדרך כלל נעבוד מאוד מאוד מהר. אנחנו נעשה כמה שצריך, מה שצריך, בשביל לתת מענה לאוכלוסייה כמה שיותר מהר, אם זה לעשות דברים בעצמנו ואם זה ליצור שותפויות מאוד מאוד מהירות."
יציאה לאירוע
תהליך קבלת ההחלטות ליציאה לאירוע חירום מבוסס על מערכת שיקולים המשלבת ניתוח של מאפייני האירוע ויכולות הארגון. ברמת האירוע, הצוות מגבש הערכה ראשונית של היקף הנזק, זיהוי המערכות שנפגעו, והבנת הצרכים המיידיים של האוכלוסייה המקומית. במקביל, נבחנים משאבי הארגון הזמינים, רשת הקשרים והשותפויות הקיימות במדינת היעד, וכן השאלה המהותית – האם הארגון יכול להביא ערך מוסף משמעותי ובר-קיימא במסגרת תחומי המומחיות שלו? בנוסף, נשקלים היבטים אסטרטגיים, שיקולי ביטחון, ואפשרויות הפעולה בשטח. הערכה זו מתבצעת במהירות המרבית כדי לאפשר תגובה מיידית, הכל בתוך מציאות כאוטית ומשתנה, כאשר אין קריטריונים קבועים או הנחיות חד-משמעיות לגבי עיתוי ההתערבות או מיקומה.
"מה שאני מאוד אוהב בחירום זה שמהיום מחר לומדים על מדינה שאולי ידענו שהיא קיימת אבל לא ידענו עליה המון. תוך כמה ימים כבר עולים על מטוס, מנסים ליצור כמה שיותר קשרים מרחוק וכמה שיותר פגישות מרחוק. מגיעים, נפגשים עם מיליון ארגונים, מיליון אנשים, נוסעים למיליון מקומות, לא יודעים שום דבר. פס פור וורד 3 שבועות קדימה – אנחנו מכירים כל מחוז וכל ארגון ויודעים להגיד – פה הבית ספר שבור ופה אין באר, כשלושה שבועות לפני זה לא ידענו שהמדינה קיימת. מהכלום, מהכאוס והבלגן, מהמיליון אופציות ומיליון צרכים לתכנית עבודה מאוד מסודרת. זאת העבודה שלנו."
הפעילות בשטח מתנהלת במספר מישורים במקביל: אספקת סיוע מיידי לצרכים הדחופים, מיפוי מעמיק של הצרכים וגיבוש תכנית פעולה מובנית בתוך מציאות דינמית, זיהוי והכרת הגורמים הפעילים בשטח – החל ממבנים קהילתיים, דרך ארגונים מקומיים ועד לגורמים ממשלתיים, ויצירת רשת שיתופי פעולה. במקביל, הצוות מתמודד עם האתגר של מציאת פתרונות למגורים וכלכלה עבור אנשיו. העבודה מתבצעת בהתאם לסטנדרטים מקצועיים בינלאומיים ותחת לחץ זמן משמעותי, שכן במצבי חירום, מהירות התגובה היא קריטית – הן לצורך מתן מענה מיידי והן לצורך בניית אמון עם הקהילה והרשויות המקומיות.
במילים אחרות, הצוות מחלק דגים ותוך כדי מחפש לייצר מנגנון קהילתי מקומי שיודע איך לבנות חכות ולדוג. דוגמה משמעותית שחקוקה בזיכרונו של עידן היא ההתערבות במלאווי. במרץ 2023, הציקלון "פרדי" הכה בחלקה הדרומי של המדינה והותיר אחריו הרס נרחב. רוב מערכות אספקת המים נפגעו, ועמן יכולת הגישה למקורות מים נקיים. צוות ישראייד יצר קשר עם משרד הנשיא והתקדם בשרשרת הניהול המדינתית, כשהוא מקבל אישורים מכל דרג להמשיך לדרג הבא, עד שהגיע למחוזות שנפגעו. משם, החלה פעילות במספר ערוצים: מהנדס המים של הארגון פעל לתיקון בארות כדי לספק גישה מיידית למים, ובמקביל בוצע מיפוי מעמיק של מערכת הבארות והמבנים הקהילתיים הקשורים אליהן – זיהוי בארות מרכזיות בקהילה, כמו אלו הממוקמות בבתי ספר ובשווקים, איתור הגורמים האחראים על תחזוקתן, ובירור מקורות המימון לתחזוקה השוטפת. לאחר שמהנדס הצוות תיקן באר הצוות פנה לגורם הקהילתי הרלוונטי. בכך הוא מראה לקהילה שיש כאן צוות שיודע לעבוד ולתת מענה. האמון שנרקם מאפשר שיתוף פעולה. מכאן והלאה מכשיר הצוות גורמים נוספים בקהילה לתקן בארות.
"התחלנו בערך עשר בארות שאיש המים שלנו, המהנדס שהבאנו מקניה, נוסע באר באר ומתקן. זה היה באפריל ובסוף השנה הגענו לכמעט מאתיים בארות. זה מכסה כמעט מחוז שלם עם עשרות אלפי אנשים . ה scale up נעשה בזה שהתחלנו מזה שאנחנו מתקנים בארות ואנחנו מכשירים את הגורמים הקהילתיים הרלוונטיים אם זה ועד הורים, או בשוק יש ועד שוק.
אז אנחנו מכשירים את האנשים האלה. משאירים קיטים אחריהם ועובדים עם הרשויות כדי להניע את האנשים האלה ולהגיד קבוצת האנשים, המנהיגים הקהילתיים האלה, סביבם יש 10 בארות, אנחנו נעזור לכם למפות את הבארות, לתת את המשאבים. המהנדס מים שלנו ילך איתם, הוא יעמוד בצד. אבל אם יתקנו את הבאר וככה אנחנו צריכים להכפיל את המשאבים שלנו, ולהגיע למאות בארות מצד אחד. מצד שני, כן להשאיר איזה שהם משאבים אחרינו כדי לתת לקהילה גם מושג איך מתקנים באר וגם איזשהו כלי לסופה הבאה. (…) במקביל נעשה המון חלוקות של ציוד והמון דברים שמאוד חרומים ראשוניים באמת להקל על הסבל של אנשים, ערכות היגיינה."
יחסי כוחות
הגישה הקהילתית דורשת גם משקפיים מפוכחות מול מערכת היחסים של הארגון אל מול הקהילה. ארגון עם משאבים שמגיע לקהילה בשעת משבר בהכרח יוצר היררכיה. לתוך הפערים הללו נכנסים גם תפיסות מציאות שונות מתוקף השונות התרבותית. הזרות והמרחק האישי של הארגון מהאירוע הוא חלק מהיתרון היחסי שלהם. הוא מאפשר לתת מענה חיצוני מקצועי, אובייקטיבי יותר. הם מנותקים מפוליטיקה ואינטריגות פנימיות. עם זאת בתוך פערי הכוחות טמונה יכולת השפעה, ואיתה אחריות על מידת ואופן ההשפעה של גורם זר על מציאות של קהילה ותרבות מקומית.
עידן מעיד שקיים מטח מאתגר בין הצורך לתת מענה מהיר, לבין מתן מענה מדויק ומותאם לאוכלוסייה. זאת בנוסף לאתגרים נוספים שמתלווים כמו גורמי שלטון שמתנגדים לארגונים זרים, מלחמות שבטים ותנאי תקשורת לקויים. הדבר הראשון שהצוות יחפש הוא לבנות שותפויות אמיתיות. ציוד שמביא הארגון יגיע למנהיגים המקומיים והם יעשו את העבודה מול הקהילה, מתוך הבנה שהארגון חיצוני לסיטואציה והם יודעים יותר איך לנהל את האירוע ברמה המקומית. הכשרות יינתנו למנהיגים מקומיים, שיעשו הם בפועלם את העבודה מול הקהילה.
יצירת שותפות בתוך מציאות שבהגדרה קיימת בה הבדלי כוח ותלות, היא אתגר משמעותי. הצוות מנסה לגשר על הפער על ידי עירוב הקהילה בתהליך ובקבלת ההחלטות. קיימת התעקשות מול הקהילה על מושג השותפות, כלומר שגם הקהילה מביאה את המשאבים שלה, שיכולים להתבטא בזמן, במתנדבים. מן הסתם, גם טעויות נעשות ותהליך הלמידה הוא תהליך תמידי ומתמשך.
צוות מקומי
בצורה פרדוקסאלית, ה-7 באוקטובר זרק את הארגון לטרטוריה חדשה, ישראל. תגובת החירום הגדולה ביותר של הארגון שכללה בשיאה 220 אנשי צוות הייתה בישראל. ארגון שמטרתו לייצא לחול משאבים ישראלים מימש את הערך המקצועי המסוף שלו כאן – מיפוי וצפי של צרכי קהילה בחירום. עד היום הארגון מעורב בפעילות משמעותית עם קהילות שונות – מפונים מהעטוף, שורדי הנובה, בדואים. עבודה בשדה בו הם גם הצוות המסייע וגם הצוות המקומי היא שינוי משמעותי גם ברמה הארגונית וגם ברמה האישית של הפעילים. היא מביאה דילמות ואתגרים שונים.
"זה אני חושב איתגר אותנו בכל המתודות הארגוניות שלנו בתור אלה שרגילים לבוא חיצוניים לסיטואציה, רגילים לשמור על מרחק מסוים מקהילות. (…) פה יש לנו את הסיפור האישי. ויש משהו בלנסוע למדינה אחרת, להתנתק מכל מה שאתה מכיר לכמה שבועות, לעלות על מטוס ולהשאיר את כל זה מאחוריך לבין לעבוד בישראל. זה אתגר אותנו בגישה הקהילתית, איך אנחנו עובדים עם קהילה, איך אנחנו יוצאים מקהילות. היינו צריכים לשאול את עצמנו שאלות קשות על העבודה. גם מה אנחנו דורשים מאנשי הצוות. אנשי הצוות בחול הם מקומיים. אנחנו מצאנו את עצמנו פתאום הצוות המקומי, במובן הזה. אבל אנחנו מנסים גם בעזרת מכון קיימא להם ללמוד מזה כמה שאפשר."
סטארט אפ הומניטרי
ביולי 2024 חזר עידן לביקור במלאווי. חלק מאנשי הצוות שהוא פוגש, ישבו איתם יחד בימים הראשונים, בלובי המלון בלי תכניות ליותר מארבעה ימים קדימה, מאלתרים 19 שעות ביממה. עכשיו אותם אנשים יושבים במשרד מסודר, מולם תכניות ארוכות טווח לפיתוח קהילתי. הם מראים להם בארות שתוקנו, בנוכחות ראש הכפר.
"הגענו מכלום, והיום יש לנו משרד במלאווי שעושה עבודה ארוכת טווח. עם התחייבות לשנים קדימה כלומר מהתיקון באר שהמהנדס עשה בשטח. לעבוד עם המעגלים שסביב זה בשביל בסוף לפתוח משרד ולעבוד לטווח ארוך ותוכניות תזונה ותוכניות חינוך וכל מה שקשור לפיתוח ארוך טווח.״
אתה מתאר פה את הגרסה ההומניטרית של סטארט-אפ
״ממש סטארט אפ. כל פעם שיש לנו קשיים עם צוותים או לצוותים יש קשיים הרבה מאוד פעמים אני אומר – איזו חברה מסחרית בעולם הייתה שולחת צוות לפתוח סניף חדש באוקראינה, צוות חדש לגייס ארבעים עובדים תוך חודש לגייס כסף במקום שאף פעם לא עבדנו בו, שאנחנו חדשים לגמרי במדינה ועוד אחרי שלושה חודשים להגיד אה, זה לא מספיק מה שאנחנו עושים. אז הרגע הזה לחזור למלאווי ולראות את הצוות שבו גייסנו מקומיים כמתנדבים לחלק רגע דברים, שנה וחצי אחרי זה הם יושבים במשרד ומתכננים קדימה. זה רגע מה ממש כיפי מבחינתי."
הארגון מחפש את האיזון בין יצירת מערכת מקצועית, בעלת סטנדרטים ומתודות עבודה מוסדרות לבין שמירה על האופי הייחודי הגמיש שמאפשר קבלת החלטות מהירות וספונטניות במקום. שילוב של מענה מקצועי ואד הוקי. כל דוגמה שעידן זורק במהלך השיחה משקפת צד אחר של מורכבות, והתמחות שמתווספת ליכולות הארגון בתוך היכולת שלו לתת מענה מקצועי ולהתרחב גם לאזורים חדשים. צמיחה של התמחות לוגיסטית – פתיחת האב לוגיסטי ברומניה להזרמת ציוד לדרום אוקראינה, עבודה במצבים ביטחוניים מורכבים – בפפואה גינאה נדרש הצוות לתת מענה תחת ליווי חמוש בסביבה של מלחמות שבטים. בדרום סודן הארגון בשהייה מתמשכת בעוד שבמענה לרעידת האדמה בטורקיה מצא הארגון בשלב מסוים כי הערך המוסף שלו מוגבל. היום הארגון בתהליך למידה מהניסיון לנהל ולהיות צוות מקומי בו זמנית. בכל אתגר הדגש הוא פניה לקהילה ויצירת שותפות.
